שוב מוצארט, והפעם - הפרק הראשון מתוך סרנדה למיתרים בסול מז'ור (k.525), הידועה יותר בשם "מוזיקת לילה זעירה" (כן, אני מתחיל עם יצירות מאוד מפורסמות).
אגב, משמעות ה-k.525 היא מספרה הסידורי של היצירה, על פי הקטלוג הכרונולוגי הנפוץ ליצירות של מוצארט המכונה רשימת קכל, על שמו של החוקר לודוויג פון קכל שיצר אותה. אצל רוב המלחינים המספר הסידורי של היצירה מכונה אופוס (Opus).
משמעות המונח 'סרנדה' בהקשר שלנו היא ז'אנר מוזיקלי שהיה נפוץ בתקופה הקלאסית (המאה ה-18) והרומנטית (רוב המאה ה-19). סרנדות הן יצירות לתזמורת בעלות מספר פרקים, בעלות אופי יחסית קליל, ודגש יותר על מנגינה זורמת ומעניינת ופחות על מבנה מרשים ומורכב (כמו סימפוניה או קונצ'רטו). אם כן, כשאנו ניגשים לשמוע סרנדה אנחנו מצפים ליצירה זורמת, שלא דורשת הרבה 'מאמץ' להאזין לה. היא דומה מהבחינה הזו למוזיקה המיועדת לריקודים, כמו ולס.
במקרה שלנו, היצירה מיועדת לתזמורת כלי-קשת (בתזמורת הקלאסית אין 'מיתרים' שהם לא כלי-קשת).
האזינו לפרק בשלמותו. האם אתם מזהים באיזו צורה הוא כתוב?
ובכן, לא אפיל אתכם מהכסא אם אגלה שגם פרק זה כתוב בצורת הסונטה (אחרי הכל לא דיברנו עדיין על שום צורה אחרת...). אולם הוא כתוב באופן טיפה יותר מורכב מהסונטה הקודמת של מוצארט ששמענו. נסו לתחום את החלקים השונים של הפרק: תחילה בידקו היכן מסתיימת התצוגה ומתחיל הפיתוח. מכיוון שזה 'מפנה' חשוב ביצירה, המלחין דואג להבליט אותו על ידי כך שהוא מתחיל באותה הדרך כמו תחילת היצירה, ולכן יהיה לנו קל לזהות אותו (רק שימו לב שהתצוגה עצמה חוזרת פעמיים).
לאחר שתחמנו את חלק התצוגה (3:35), ננסה להבין מהו הנושא הראשון ומהו השני. לאלה שמבינים מעט בתאוריה מוזיקלית הדרך פשוטה: הנושא השני תמיד כתוב בסולם הנגדי של הנושא הראשון - הדרגה החמישית בסולם, מה שמבליט את הניגודיות בין הנושאים (שוב, לא נרחיב בנושא זה כרגע). אולם גם מי שלא בקי בסולמות, יכול לנסות לזהות את שלב המעבר ביניהם. שלב זה בא 'לרכך' את המעבר בין הסולמות. קצת קשה להסביר את זה במילים ללא הדגמה מוזיקלית ישירה, אבל אנסה:
הדבר החשוב ביותר בסולם מוזיקלי, הוא ה'מרכז הטונלי' שלו. משמעות המרכז הטונלי היא שיש 'טון יסודי' שכל הצלילים האחרים מתרכזים סביבו. במקרה שלנו מדובר בתו סול (התו הראשון שמנוגן ביצירה). נסו להאזין לתחילת היצירה ולשים לב איך כל פראזה מוזיקלית מתחילה או מסתיימת בטון היסודי, ובאופן כללי 'נמשכת' אליו.
נסו לשמוע כיצד בשלב המעבר בין הסולמות (0:45-0:55), המשיכה לטון היסודי נעלמת, ומתקבל מרכז טונלי חדש. כאן מתחיל הנושא השני.
כפי שאנו שומעים, כל נושא מורכב למעשה מסדרה של שניים-שלושה מוטיבים שונים, מה שמעשיר את היצירה ונותן למלחין מגוון אפשרויות בשלב הפיתוח. נסו להאזין לפיתוח ולשים לב איזה מוטיבים הוא לוקח מהתצוגה, וכיצד הוא משלב אותם זה בזה. ולבסוף, קל לשמוע את תחילת ה'השלמה' (מיחזר - 4:13), שמתחילה בדיוק באותו אופן כמו תחילת היצירה.
האזנה נעימה :)
(אגב, כל אחד מיתר הפרקים של הסרנדה הוא פנינה מוזיקלית בפני עצמה - שווה לשמוע!)