"קטעים ליריים" לפסנתר של גריג

"Arietta", היצירה הראשונה מתוך הקטעים הליריים לפסנתר של אדוורד גריג.

המלחין אדוורד גריג (1843-1907 - התקופה הרומנטית) מפורסם בעיקר הודות למוזיקה שכתב למחזה 'פיר גינט' (אתם בטח מכירים את ההתחלה של זה).

אני רוחש חיבה עמוקה למוזיקה של גריג, בין השאר בגלל שהוא שם דגש משמעותי על מלודיה (=מנגינה) יפה. כן, כמה שזה נשמע מוזר, לא תמיד המנגינה היא העיקר ביצירה מוזיקלית. קחו לדוגמא את הפרלוד בדו מז'ור של באך, או משהו מודרני יותר... יצירה יכולה לשים דגש על הרמוניה, או מקצב, או מרקם. או אפילו מילים.

יש אפילו מלחינים (לדוגמא ברהאמס) שנודעים יותר במבנים המוזיקליים המפותחים שלהם, או בהיבטים מוזיקליים אחרים, מאשר ביצירת מנגינות מיוחדות במינן.

גריג לעומת זאת, הוא איש של מנגינות. הוא מצטיין במלודיות יפות וקליטות, ולפעמים נראה שהוא כל כך נהנה מהמנגינה עצמה עד שהוא כמעט ולא טורח לפתח אותה לכדי יצירה שלמה. כך, הוא כתב 66 יצירות לפסנתר הנקראות Lyric Pieces (=קטעים ליריים, שירתיים), ורבות מהן כוללות מנגינות מקסימות שלצערנו הרב פשוט מסתיימות להן תוך דקה או שתיים ומשאירות עוד הרבה מקום לדמיון.

אדוורד גריג

בחרתי בקטע הראשון לפסנתר משום שהוא מדגים בדיוק את זה - מנגינה יפה מאוד שמסתיימת מהר מידי (לטעמי לפחות...). לטובת למי שנשאר לו טעם של עוד, הסרטון כולל עוד מספר קטעים מתוך ה-Lyric Pieces. הקטע הראשון אורך כדקה.

למתקדמים: האזינו למנגינה של ה-Arietta. אתם ודאי שמים לב שמבנה היצירה הוא A-A', דהיינו חלק יחיד החוזר על עצמו פעמיים כאשר ישנו שינוי בפעם השניה. המבנה של החלק הבודד, ה-'A', הינו רב שכבתי:
ברמה העליונה או החיצונית ביותר, נמצאת המנגינה עצמה, על היחודיות שבכל תו ותו שבה.
ברמה שמתחתיה, מורכבת המנגינה משלושה משפטים קצרים, שכל אחד מהם חוזר פעמיים (AA,BB,CC). אם אתם מתקשים לשמוע זאת, והיעזרו באיור להלן. גם מבלי להיות בקיאים בקריאת תווים, ניתן לראות כיצד הצורה של כל משפט ייחודית לו.
ברמה הנמוכה או הפנימית ביותר, אפשר לראות כיצד המנגינה מורכבת למעשה מ'שלד' של ירידה מושלמת של 10 צלילים בסולם! נשים לב לכך אם נתמקד בתו הראשון של כל פראזה במהלך הנושא (ראו באיור). מבחינה זו, הנושא הינו למעשה סולם יורד, כאשר שאר הצלילים הם קישוטים והרחבה של כל תו בסולם.
המבנה הפנימי הברור של ירידה, תורם לתחושה ה'משכנעת' של המנגינה, כאילו המנגינה 'יודעת' לאיפה היא רוצה להגיע. כיווניות ברורה משדרת בטחון, רוגע, או החלטיות. המקרה ההפוך הוא מנגינה שמשנה את כיוונה לעיתים קרובות, מה שמשדר חוסר מנוחה, בלבול, מטען רגשי, או לדוגמא במקרה של 'מעוף הדבורה' של המלחין רימסקי-קורסקוב - תזזיתיות.

ניתוח המנגינה (לחצו להגדלה): א. 'שלד' הסולם היורד מסומן בעיגולים; ב. החלוקה למשפטים מסומנת בצבעים.