רביעיית מיתרים בפה מז'ור ("האמריקנית") של דבוז'אק

היצירות במוזיקה הקלאסית מסווגות כפי שראינו לפי צורת היצירה, וגם - כפי שנראה כעת - לפי ההרכב המבצע.
השאלה אילו כלים משתתפים בנגינת היצירה איננה שאלה טכנית בלבד. לכל כלי נגינה ישנו אופי ייחודי - גוון צליל, מנעד (גובה הצלילים אותם הוא מסוגל להפיק), כמות הצלילים אותם הוא מסוגל להפיק בבת אחת (כלי נשיפה - צליל אחד, כלי קשת - שניים או אולי אפילו שלוש, פסנתר - צלילים רבים, וכו'), ומאפיינים ייחודיים רבים נוספים. אלו, משפיעים מאוד על סגנון היצירה, ולכן הגיוני מאוד להתייחס לכל כלי או הרכב מוזיקלי כאל תת-ז'אנר עצמאי במוזיקה הקלאסית.



'רביעיית מיתרים' (קוורטט מיתרים בלעז) היא הרכב בעל סגנון ייחודי מאוד. מצד אחד מדובר בהרכב רב קולי, ומצד שני כל קול מבוצע ע"י כלי אחד בלבד - בניגוד לתזמורת בה נגנים רבים מבצעים את אותו התפקיד. כך, כל קול מבוצע באופן מאוד אישי על ידי הנגן שלו, עם הרבה ביטוי עצמי (הדבר נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בכלי קשת, שמאוד מאפשרים ביטוי רגשי). הסגנון מבליט את האינטראקציה והדו-שיח - או רב-שיח במקרה הזה - שיש בין הקולות השונים, ומדובר בחוויה ייחודית עבור הנגנים. תשאלו כל נגן כלי קשת איך זה לנגן ברביעיה ותראו את הניצוץ בעיניים...

רביעיות המיתרים של אנטונין דבוז'אק (1841-1904, התקופה הרומנטית) מדגימות היטב את האיכות המיוחדת של הז'אנר. כשאתם מקשיבים ליצירה (הבאתי כאן רק את הפרק הראשון), שימו לב לדינמיות הבלתי פוסקת, איך כל קול משמש לרגע אחד כליווי, ורגע לאחר מכן הופך להיות הסולן, ושוב חוזר לליווי... הרבה פעמים, היופי בהאזנה חוזרת ליצירות מסוג זה הוא להתרכז בקולות הפנימיים - אלו שלא נמצאים ב'קדמת הבמה' באותו הרגע. לעיתים הליווי עצמו בנוי ממנגינה, שאנו לא שמים אליה לב כשאנו מאזינים למנגינה הראשית.

קריקטורה של דבוז'אק. מי אמר שצריך דווקא תמונה רצינית??

למתקדמים: הפרק איננו קצר (9 דקות!), ולכן יותר מאשר במקרים אחרים, מודעות למבנה היצירה מקלה מאוד על המאזין ומונעת התעייפות במהלך ההאזנה. הרבה מהעניין ביצירה נוצר מהווריאציות שהמלחין מבצע על הנושאים המוזיקליים, ומרמיזות על הנושאים השונים במהלך הפיתוח - דברים שקשה לשים אליהם לב ללא מודעות למבנה היצירה תוך כדי ההאזנה.
כמו כל יצירה ארבע-פרקית בנויה היטב, הפרק הראשון בנוי בצורת הסונטה עליה כבר למדנו. בתקופה הרומנטית, הצורה מפותחת הרבה יותר מאשר בתקופה הקלאסית שקדמה לה. לכן, קצת יותר קשה לעקוב אחר מבנה הפרק, אם כי הוא בנוי בצורה סטנדרטית לחלוטין. שימו לב שהחלק של הנושא הראשון מאוד מפותח וכולל הרבה פיתוח פנימי - אך רק תחילתו היא הנושא המרכזי עצמו. דבוז'אק אהב 'להשתעשע' בנושא שהוא מציג עוד לפני שהוא מגיע לחלק הפיתוח, ואפשר לשמוע איך לאחר שהוא מציג את הנושא הוא מפתח חלקים ממנו, ואף חוזר ומנגן אותו בצורה קצת שונה, ורק לאחר מכן ממשיך לנושא השני (1:40). את המעבר קל לזהות, מכיוון שהנושא השני הפוך מהראשון - הוא רגוע ואיטי יותר. לאחר חזרה על כל התצוגה, מגיע המעבר לחלק הפיתוח (4:39) שגם אותו קל לזהות, מכיוון שהוא באופן מסורתי מתחיל כמו תחילת היצירה ואז לוקח אותה לכיוון אחר. וכך גם נקל לזהות את תחילת חלק המיחזר (6:33).

כמובן שכדי לעכל יצירה מורכבת כמו זו, נדרשות מספר האזנות (לאו דווקא ברצף...).
בהצלחה!